רש"י על ברכות ל״ד א:ג׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור ברכות ל״ד א:ג׳
3 הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּיבָה לֹא יַעֲנֶה ״אָמֵן״ אַחַר הַכֹּהֲנִים, מִפְּנֵי הַטֵּרוּף. וְאִם אֵין שָׁם כֹּהֵן אֶלָּא הוּא — לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו. וְאִם הַבְטָחָתוֹ שֶׁהוּא נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו, וְחוֹזֵר לִתְפִלָּתוֹ — רַשַּׁאי.
פירוש רש"י על ברכות ל״ד א:ג׳
3 לא יענה אמן אחר הכהנים – הש"צ בסוף כל ברכה וברכה:
4 מפני הטירוף – שלא תטרף דעתו ויטעה לפי שש"צ הוא צריך להתחיל ברכה שניה ולומר לפני הכהנים כל תיבה ותיבה כדאמרינן במס' סוטה דף לט: ובענותו אמן לא יוכל לכוין מהר ולהתחיל בברכה שלאחריו:
5 אם אין שם כהן אלא הוא – החזן:
6 לא ישא את כפיו – שמא לא יוכל לחזור לתפלתו לדעת לכוין להתחיל בשים שלום שדעתו מטורפת מאימת הצבור:
7 ואם הבטחתו – כלומר אם בטוח הוא שאין דעתו מטורפת מאימת הצבור: